הגננת פוטרה בזמן חופשת הלידה מגן הילדים שבו עבדה
העובדת (להלן "התובעת") החלה בעבודתה כגננת בגן (להלן "הנתבעת") בחודש אוגוסט 2008. ביום 21.8.08, נחתם חוזה עבודה בין הצדדים, בעת חתימת החוזה שאלה התובעת את מנהלת הנתבעת לגבי זכויותיה הפנסיוניות, אולם מנהלת הנתבעת השיבה כי התובעת אינה זכאית להפרשות לפנסיה, וזאת בניגוד גמור לצו ההרחבה לעניין הפנסיה.
בחודש ינואר 2009, לאחר שקיבלה מנהלת הנתבעת ייעוץ משפטי, העבירה לתובעת המחאה בגין חלק מהפרשות המעביד לפנסיה – שכן הפקדה לקופה הייתה בלתי אפשרית באופן רטרואקטיבי במועד זה.
הנתבעת כמעסיקה נהגה בניגוד גמור לחוקי העבודה במדינת ישראל. מחודש ינואר 2009, החלה הנתבעת לנכות לתובעת 45 ש"ח בעבור כל משמרת של יום שישי והרעה את תנאי עבודתה. זאת בניגוד לתנאים שנקבעו בחוזה העסקתה של התובעת לפיהם ישולם לתובעת שכר של 250 ש"ח ליום עבודה בגן ללא אבחנה בין ימי חול ליום שישי.
במהלך עבודתה של התובעת בנתבעת, הרתה התובעת ולקראת סוף הריונה שהתה בביתה בשל שמירת הריון שנגזרה עליה נוכח מצבה הבריאותי.
גם הפעם הנתבעת בחרה להתנהל בצורה קלוקלת שכן במשך חודשים פנתה התובעת אל הנתבעת בכדי למלא את הטפסים הנדרשים לשם קבלת גמלת הריון, אולם מנהלת הנתבעת דחתה את העניין שוב ושוב תוך התעלמות מצרכיה של התובעת.
במהלך חופשת הלידה, דיברו ביניהן התובעת ומנהלת הנתבעת כי התובעת תשוב לעבודתה ב-1 לנובמבר. התובעת ילדה ב-21.7.2009, ומנהלת הנתבעת הרשתה לתובעת להיעדר שלושה ימים נוספים מעבר לחופשת הלידה המוגדרת בחוק.
באותו מעמד, הופתעה התובעת לגלות כי אין בכוונת מנהלת הנתבעת להשיבה לתפקידה כגננת בגן שבו עבדה, וכי עם שובה לעבודה תעבוד כסייעת בגן אחר.
התובעת כמובן לא רצתה לשוב לגן כסייעת תחת תפקידה כגננת, שכן התפקיד אינו מתאים להכשרתה ואינו ראוי למעמדה המקצועי ועל כן אמרה לנתבעת כי היא מוכנה להאריך את חופשת הלידה בכדי שיימצא לה תפקיד כגננת בגן.
מכל האמור, שאלה התובעת את הנתבעת האם היא מפוטרת מעבודתה ואם כן ביקשה מהנתבעת מכתב פיטורים לידיה שכן לא נמצא לה תפקיד זהה לזה לפני חופשת הלידה, אך הנתבעת התחמקה מהשבת התובעת לעבודתה כגננת או לחילופין מפיטוריה.
מאותו היום, ניסתה התובעת להשיג את מנהלת הנתבעת אינספור פעמים ואף קבעה איתה מספר פגישות בהן הובטח לתובעת כי יימסר מכתב הפיטורים אך כל הפגישות נדחו ע"י מנהלת הנתבעת ע"י תירוצים שונים ומשונים. בנוסף, בזמן חופשת הלידה פגשה התובעת מס' הורים של ילדים מהגן שאמרו לה כי מנהלת הנתבעת אמרה להם כי התובעת אינה חוזרת לעבוד.
בפועל, פיטרה מנהלת הנתבעת את התובעת בחופשת הלידה, ללא מתן הודעה מוקדמת וללא תשלום בעבור 60 ימי עבודה לאחר חופשת הלידה וכמובן ללא מתן מכתב פיטורים או פיצויי פיטורים.
בנוסף, עוד נדהמה התובעת לגלות כי סכומים שנוכו משכרה לקופת הפנסיה לא הגיעו ליעדם.
התובעת טוענת כי הנתבעת בהתנהגותה פעלה בחוסר תום לב, וכי נסיבות אי השבתה לעבודה מהוות פיטורים.
עוד טוענת התובעת כי פוטרה שלא כדין, וללא כל סיבה, ללא שימוע, ללא מתן הודעה מוקדמת, במועד בו חל איסור פיטורים מוחלט בחוק. עוד טוענת כי פוטרה מעבודתה בחופשת הלידה בניגוד להוראות סעיף 9(ג)1 לחוק עבודת נשים התשי"ד 1954, ועל כן חבה לה הנתבעת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין.
עוד טוענת התובעת כי הנתבעת חבה לה תשלום בגין 60 יום לאחר חופשת הלידה לפי הקבוע בסעיף ג(1)א לחוק עבודת נשים.
בנוסף, טוענת התובעת כי באי מתן מכתב הפיטורים היא נפגעת כלכלית.
בסופו של דבר, הצדדים הגיעו להסכם פשרה שקובע:
הנתבעת תשלם לתובעת בפשרה סכום של 27,500 ש"ח (7000 ש"ח בגין פיצויי פיטורים, 14,950 ש"ח בגין פיצוי לפי חוק עבודת נשים, 5,550 ש"ח בגין הוצאות משפט).
ניתן להסכם פשרה תוקף של פסק דין.