חוק עבודת נשים התשי"ד 1954 מסדיר את זכויות הנשים בין היתר בתקופת חופשת הלידה.
בחוק נקבע כי משך הזמן לחופשת הלידה לאישה (לפי סעיף ב 1 לחוק) הינה עשרים ושישה שבועות, מהם שבעה שבועות או פחות מזה כרצון העובדת לפני יום הלידה המשוער, והשאר אחרי יום הלידה.
התיקון לחוק לעבודת נשים מס' 46 שנכנס לתוקף במרץ 2010 האריך את חופשת הלידה מ-14 שבועות ל-26 שבועות וחל על עובדת שעבדה לפחות 12 חודשים באותו מקום עבודה ואצל אותו מעסיק בתקופה שלפני חופשת הלידה.
אך, תקופת הזכאות לתשלום גמול הלידה עומדת על 14 שבועות יתר התקופה ללא תשלום.
מצד אחד, התיקון לחוק משפר את זכויות הנשים אחרי הלידה שיכולות להישאר בביתן עם הרך הנולד, ומונע מהן את הלחץ של חזרה לעבודה לאחר זמן קצר מאד, תוך שהן יודעות שמקום עבודתן נשמר ומובטח. מנגד כדאי לזכור כי למרות שהתיקון האריך את האפשרות של העובדת לשהות זמן נוסף בביתה לאחר הלידה הרי שתקופת התשלום לא הוארכה בתיקון ומשבוע ה-15 ועד ה-26 אמנם העובדת יכולה לשהות בביתה אך ללא תשלום.
למרות התיקון שהוא בעיקרו פרו הנשים, הרי שנשים רבות יבחרו לא להישאר תקופה כה ממושכת בחופשת הלידה מכיוון שלגדל ילד כרוך בהוצאות כלכליות רבות, והתקופה שהוארכה הינה ללא תשלום ועל כן נשים רבות יבחרו לשוב לעבודה לאחר 14 שבועות ולא לנצל את כל 26 השבועות המוקנים להן במסגרת התיקון.