הקלטות בין עובד למעביד או חברים לעבודה יכולות לשמש כראיה בבית הדין – השאלה היא מהי הפרשנות שתינתן להקלטה ועד כמה תשפיע ההקלטה על דעת השופטים לגבי חובת תום הלב

[ע"ע 2152-10-16]

לאחרונה, נדרש בית הדין הארצי לדון בסוגיית הקלטות בעבודה ונפקותן המשפטית, ולקבוע האם הקלטה בזמן אמת של עובד מעידה על חוסר תום לבו או שמא היא יכולה להוות ראיה אמיתית.

החלטת בית הדין הארצי קבעה' כי הקלטה כזו כשלעצמה אינה מלמדת בהכרח על חוסר תום לב של העובד – ויש לבחון כל מקרה לגופו, אולם, נקבע כי בעל דין המבססס את טעיוניו על הקלטות נדרש למסור את כל ההקלטות לבית הדין ולא הקלטות לפי בחירתו!

ההחלטה מנוגדת להכרעת בית הדין האזורי בתל אביב במסגרתה פסק כב' השופט טננבוים בהליך סע"ש 12846-04-14, כי יש פגם מוסרי בעצם הקלטה של עובד את עמיתיו או מעבידו בתקופת העבודה וכי המקליט יכול לנתב את השיחה לנושאים שהוא מבקש לשוחח עליהם מראש לטבות אותה סוגיה משפטית שהוא מנסה להוכיח.

בית הדין הארצי: "בעל דין המבקש לבסס באמצעות קלטות שערך בזמן אמת טענת 'אמת שיקפתי', מצופה למסור מידע אודות כל ההקלטות שביצע, גם אם אלה לטעמו אינן רלבנטיות"

בסיכומו של דבר, הכרעת בית הדין הארצי קבעה כי ישנם מקרים לכאן ולכאן כי מאופי ההקטות והתמלולים ניתן יהיה ככל הנראה ללמוד על תום הלב של המקליט-העובד, על אוםפי השיחה, מי יזם אותה ומה הנשוא שלה- וניתן יהיה להבחין האם אכן אותה השיחה נעשתה בזמן אמת מחשש אמיתי של העובד או "תוזמנה" לצרכים אחרים.

"על תום ליבו של מקליט ניתן ללמוד מהנסיבות האופפות את ההקלטה, אך גם מנסיבות מאוחרות, ובכלל זה התנהלותו ביחס להקלטות במהלך הדיון", הוסיף בשבוע שעבר בית הדין הארצי. "בעל דין אשר ערך הקלטות מצופה להגיש, או למצער להצהיר בפני הצד שכנגד, אודות כל ההקלטות שערך, בין שהן מחזקות את טענותיו ובין שהן מחלישות אותה. זאת, הן משום חובת תום הלב והן משום שבעל דין המבקש לבסס באמצעות קלטות שערך בזמן אמת טענת 'אמת שיקפתי', מצופה למסור מידע אודות כל ההקלטות שביצע, גם אם אלה לטעמו אינן רלבנטיות".

בערעור המדובר, דן בית הדין הארצי בטענות עובד לפיהן לעמדתו פוטר מטעמים לא ענייניים ולביטול החלטת בית הדין האזורי שקבע כי פיטוריו היו כדין.

אותו עובד הביא לידיעת מנהלת הפנימיה את העובדה כי שני חניכים מקיימים קשר רומנטי ביניהם- חניך ערבי עם חניכה עולה חדשה.

העובד טוען כי המנהלת הגיבה בצורה לא ראויה וקטעה אותו, והודיעה כי היא תדאג לכך שהקשר הזה לא יימשך ויטופל על ידי הצוות, זאת למורת רוחו של העובד שביקש לדעת מדוע יש לסכל את הקשר הרומנטי – נושא שהמנהלת סירבה לענות עליו.

ההקלטות שהציג העובד בעקבות תשובת המנהלת, הן של שיחות שהוא עצמו יזם עם המנהלת בנושא , וכוללות גם הקלטות של ישיבות הצוות ופגישות העובד עם המנהלת.

בית הדין התייחס להקלטות אולם לעמדתו של ביה"ד הפרשנות שניתנה היא כי העובד יזם את השיחות בנושא וכי אמירות המנהלת והנהלת הפנימיה מציגות את עמדת ההנהלה בנושא ומעידות על אי הסכמה בין המנהלת לסגנה (העובד), אך לא מבטאות כל סיבת פיטורים לא עניינית – כך אותן הקלטות שהציג העובד לא פעלו כלל לטובתו או להוכחת תביעתו.

במסגרת פיטורי העובד, טענה הפנימייה בערעור כי פיטוריו נעשו על רקע מקצועי וכי מלכתחילה חשבה מנהלת הפנימיה כי ייקשה עליה לעבוד מולו וכי יש כשלים בתפקודו, אף העידו מטעם הפנימיה עובדים נוספים מההנהלה- ועדויותיהם היו מקובלות על ביה"ד האזורי ואמינות עליו.

לאור האמור, נדחה הערעור של העובד ונקבע כי פסק הדין של ביה"ד האזורי יישאר על כנו.

כך נפסק שטעמים מקצועיים-ענייניים עמדו ביסוד החלטת הפיטורים, ולא המחלוקת בהשקפות העולם בין המנהלת לעובד, שחויב לשלם למעסיק הוצאות משפט בסך 7,500 שקל בשל דחיית הערעור שהגיש.