האם באי דיווח על הריון יש משום חוסר יושר של העובדת המצדיק את פיטוריה מן העבודה?
בית הדין השיב בשלילה על השאלות הללו בקובעו כי:
"מאחר והחוק אינו מחייב אישה לדווח למעביד דבר בשלביו הראשונים של ההריון בעת מועמדותה לעבודה, וממילא נאסר על מעביד לדרוש מהעובדת גילוי על הריונה בעת ראיון קבלה לעבודה, אין לדרוש ממועמדת לעבודה סטנדרטים גבוהים ומחמירים יותר מזה שדורש החוק".
אין בהוראות חוק שוויון הזדמנויות או בחוק אחר הוראה המחייבת עובדת או מועמדת לעבודה לגלות למעסיקה את דבר הריונה. עם זאת, בהיעדר הוראה שבחוק המחייבת מועמד או מועמדת לעבודה בגילוי פרט זה או אחר למעסיק הפוטנציאלי, אין די כדי לבסס פטור של המועמד מגילויו של אותו הפרט.
המבחן בדבר חובת הגילוי או הפטור ממנו מתבסס על אמות מידה אחרות, כפי שנבהיר להלן.
לפי הפסיקה, "בנסיבות שבהן למידע בדבר הריון אין כל רלוונטיות בקשר למשרה שבה מדובר, ממילא אין לגלותו למעסיק הפוטנציאלי. באי גילוי של הפרט הזה, אין משום חוסר יושר המצדיק טענה או טרוניה מצידו של המעסיק כלפי העובדת".
בהסתמכות מנהל החברה בהחלטת הפיטורים על אי גילוי דבר ההריון, נמצא המנהל מפלה את העובדת בפיטוריה. מחמת הריונה, אין צורך בהוכחת כוונה במעשה האפליה, שכן "המבחן לקיומה או אי קיומה של אפליה הוא אובייקטיבי ולא סובייקטיבי".
המניע אינו המכריע בנדון, ולצורך קביעת קיומה של אפליה יש לבחון את התוצאה הסופית כפי שהיא מצטיירת במציאות החברתית.
עובדת ההריון הינה רלוונטית לעבודה בחודש החמישי להריון, שאז מכוח הוראות החוק (סעיף 10 לחוק עבודת נשים) חובה על העובדת להודיע למעסיקה על ההריון.
ההנחה העומדת ביסוד הוראת החוק היא כי המידע הזה רלוונטי באותו שלב למעסיק, שנאסר עליו החל מאותה עת להעסיקה בשעות הנוספות או במנוחה השבועית.
בקבלת הודעה מטעם העובדת בשלב זה של הריונה אף מתאפשר למעסיק להתארגן בפרק זמן סביר לקראת חופשת הלידה הצפויה. חובת הגילוי אם כך בשינויים המחויבים גם על המועמדת לעבודה הנמצאת בחודש החמישי להריונה.