בע"ע 31997-09-10 אמנון רבזין נ' בנק לאומי – בית הדין לעבודה דחה ברוב דעות את ערעורו של נותן השירותים, מנתח מערכות מחשוב בבנק, להכיר בו כעובד הבנק ולתשלום הזכויות הסוציאליות הנובעות מכך.
עובדות המקרה:
המערער הועסק בבנק במעמד של עובד. בתקופה השנייה להעסקתו לאחר חזרתו לעבודה כנותן שירותים, הוא הועסק בשכר קבלני גבוה בהרבה ביחס לתקופתו הראשונה וביחס לתנאים של עובדים מקבילים. בבנק היה מקובל להעסיק אדם בתפקידו של המערער כעובד או כנותן שירותים ומשעה שהמערער טען כי הוא במעמד של עובד, הסכים הבנק להעסיקו כעובד, אך החיל זאת גם על תנאי השכר שלו, שיהיו כשל עובד.
נקבע כי גישה זו של הבנק הייתה נכונה, הוגנת וסבירה, אולם המערער דחה אותה ודרש שהבנק יעסיקו במעמד של עובד תוך שימשיך לשלם לו שכר של נותן שירותים קבלני, על אף שקיים פער משמעותי בין הסכומים.
החלטות:
בית הדין קבע כי במצב זה יש לדחות את התביעה ולראות במועסק כעובד שכיר לנוכח הקביעה שפעל בחוסר סבירות ובחוסר תום לב.
בית הדין ביסס את החלטתו מכיוון שהיה פער משמעותי, למעלה מ 150% בין התמורה ששולמה למועסק כעצמאי אל מול השכר המקביל שהיה זכאי לו כעובד שכיר.
במקרה זה, הוכח כי הבנק היה נכון להמשיך להעסיק את התובע כעובד אולם לא בתמורה שקיבל כנותן שירותים קבלני והתובע סירב.
במצב זה, אחריות למצב שנוצר רובצת לפתחו של המועסק והוא מושתק מלטעון למעמדו כעובד ולתבוע כפל תשלום.
גם אם היה נקבע כי המועסק הינו עובד בנסיבות המקרה הספציפי של הפער הקיצוני בין התמורה הקבלנית לשכר, הייתה מתקבלת התביעה הנגדית מצד הבנק להשבת הכספים שקיבל המועסק ביתר.
בית הדין דחה את הערעור להכיר במערער כעובד הבנק, וחייב אותו בהוצאות משפט של 10,000 ש"ח.