מעביד אינו רשאי להתנות קבלת שכר מעבר למינימום בוויתור העובד על זכויות קוגנטיות
רקע:
התובע עבד כשומר באתרים שונים במשך 4 שנים, והתפטר, לטענתו, בשל הרעת תנאים מוחשית בתנאי עבודתו.
העובד הועסק כעובד יומי ושכרו חושב כמכפלה של שעות עבודתו בפועל בתעריף לשעה שנקבע ע"י המעסיקה.
לטענת המעסיקה, הצדדים חתמו על חוזה עבודה בו מצוין השכר ברוטו לשעה של העובד, ובנוסף, סוכם ביניהם כי מאחר והשכר לשעה ברוטו עולה בהרבה על השכר התעריפי המקובל בענף האבטחה והשמירה, הוא כולל בתוכו את כל התוספות והמענקים.
העובד פנה כשנתיים לאחר מכן באמצעות עו"ד בדרישה לתשלום תוספות לשכר שלא שולמו לו ביניהם נסיעות, דמי חגים, פדיון חופשה שנתית, שעות נוספות, הפרשות קרן פנסיה ותוספת ותק.
משלא נענו דרישותיו של העובד, הוא התפטר מעבודתו.
בית הדין האזורי:
בחוזה העבודה, עליו חתמו הצדדים היה בין היתר סעיף הקובע כי במידה והעובד יעשה צעד כלשהו שיעמוד בסתירה להסכמתו לקבל שכר שעתי גבוה מהרגיל וזאת מאחר שהוא כולל את כל התוספות והמענקים, החברה תהא רשאית לחזור בה מהסכמתה לשלם לעובד שכר הגבוה מהשכר התעריפי, החברה תהיה חייבת לשלם לעובד את סכומי התוספת להם היה זכאי ואשר יוכח כי לא שולמו לו, בכפוף לחובתו להשיב לחברה את השכר אותו קיבל עד כמה שהוא עולה על השכר התעריפי.
תביעת העובד התקבלה בחלקה, ובמקביל התקבלה בחלקה התביעה שכנגד של החברה להחזרת תשלומי היתר שקיבל.
בית הדין נימק קביעתו בכך, כי אין תוקף לקביעה החוזית שקבעה כי שכר התובע כלל בתוכו את כל התוספות להן הוא היה זכאי וקבע שהתובע זכאי לתשלום דמי חגים, תוספת ותק ופיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה.
אולם, מאחר ובחוזה לא הוסכם מפורשות כי שכרו יכלול דמי נסיעות, נקבע כי הוא אינו זכאי להם. כן נקבע כי אינו זכאי לפיצוי בגין הפרשה לקרן דמי מחלה של מבטחים ודמי מחלה.
החברה נהגה לשלם לתובע חופשה מידי שנה ולכן נקבע כי הוא אינו זכאי לתשלום נוסף. זאת ועוד, נקבע שהתפטרות העובד היא התפטרות בדין מפוטר ולכן מזכה בפיצויי פיטורים.
בית הדין הארצי:
- קבע כי אין ליתן תוקף לסעיף בחוזה העבודה הקובע שהעובד יהיה זכאי לתשלום זכויות המגיעות לו עקב עבודתו רק אם ישיב לחברה סכומים ששולמו לו העולים על השכר התעריפי.
- חובת המעביד לשלם לעובדו זכויות הנובעות מחקיקת מגן היא יסוד מוסד במשפט העבודה.
- זכות שהוקנתה לעובד מכוח חוק הבא להגן עליו אינה ניתנת לויתור.
- כל תניה התולה תשלום הזכויות האמורות בקיומו של תנאי זה או אחר אינה תופסת.
עוד נקבע כי גם ובמידה והעובד לא צבר תקופת הכשרה לזכאות לפנסיה בגלל עבודה קצרה, עצם הויתור מראש של זכות עתידית זו פסול ואין לו תוקף.
לאחר חישוב שעשה בית הדין, עלה כי התמורה שקיבל התובע מהחברה הינה 13% מעבר למה שהייתה מחויבת לשלם לו עפ"י צו הרחבה ולכן אין לחייב את העובד להשיב את הסכומים שקיבל.
בנושא פדיון חופשה שנתית, בהתאם לחוק למעביד אסור לשלם לעובד עבור חופשה שנתית בזמן היותו עובד. תכלית החוק היא לאפשר לעובד לקבל את חופשתו ולנפוש ולא להגדיל את שכר העובד. הדרך היחידה המותרת לתשלום פדיון חופשה היא כאשר חדל העובד לעבוד מבלי שניתנה לו החופשה המגיעה לו.