העובדת עבדה בחברה במשך חצי שנה עד לפיטוריה שהתרחשו סמוך לאחר הודעתה על היותה בהריון.

העובדת הינה עו"ד במקצועה שהתקבלה לעבודה בתפקיד רכזת שירות וייעוץ משפטי.

מספר ימים לאחר הודעת הריונה, הודיעה לה מנהלת משאבי אנוש כי החברה מעוניינת לסיים את העסקתה עקב "חוסר כימיה" ובהמשך טענה הנתבעת כי הפסקת העבודה נעשתה בעקבות חוסר התאמה לתפקיד.

לעובדת הוצעה באותו יום עבודה חלופית בתפקיד מוקדנית במוקד טלפוני, שמטרתו תיאום פגישות ייעוץ ראשוניות ללקוחות פוטנציאליים.

העובדת שהינה בעלת השכלה משפטית סירבה לתפקיד אותו מאיישות עובדות צעירות חסרות רקע מקצועי כלשהו וטענה בנוסף שבתפקיד החדש שהוצע לה קיימת הרעת תנאים מוחשית הן מבחינת התפקיד עצמו, הן מבחינת שעות העבודה (מוקדנית עובדת במשמרות) והן מבחינת השכר ויש לראות בהצעה זו כדי לצאת ידי חובה ולא להסתכן בפיטורי עובדת בהריון.

העובדת שלחה מכתב התראה לחברה בו הודיעה כי פיטוריה אינם חוקיים ומחייבים היתר משרד התמ"ת ובתגובה לכך הודיעה החברה כי היא מוותרת על ימי ההודעה המוקדמת של העובדת בחברה, כך שהעובדת הפסיקה עבודה יום לפני מלאות חצי שנה בחברה.

בהתאם לחוק שיווין הזדמנויות בעבודה – נטל ההוכחה:

כאשר עובד מוכיח כי בהתנהגותו או מעשיו לא היתה סיבה שהובילה לפיטורים, עובר נטל ההוכחה למעביד ועליו להוכיח כי לא פעל בניגוד להוראות סעיף 2 לחוק.

תפקוד העובדת במהלך העבודה – אין מחלוקת כי במועד מתן הודעת הפיטורים החברה ידעה אודות הריונה. העובדת טענה כי לאורך תקופת עבודתה מעולם לא נאמר לה כי לא מרוצים מאופן עבודתה ולא נמסר לה דו"ח בכתב או בעל פה המעיד על חוסר שביעות רצון ממנה.

יתרה מכך, במכתב הפיטורים לא צוין דבר או חצי דבר בנוגע לתפקודה הלקוי של העובדת.

עבודה חלופית – נקבע כי משהוצעה לעובדת עבודה אשר אינה הולמת את כישוריה ובבחינת הרעה בתנאי עבודתה אין בכך כדי להוביל למסקנה כי התובעת לא פוטרה מתפקידה עקב הריונה, וכי הצעת תפקיד כמוקדנית שירות אין בה רצון אמיתי ממשי להמשיך ולהעסיק את העובדת.

עובדת בהריון לא צריכה להיות חשופה להרעת תנאים פחותה מהרעה מוחשית הקבועה בחוק פיצויי פיטורים.

פיטורים יום לפני מלאות חצי שנה – טענת החברה כי העובדת לא השלימה 6 חודשי העסקה מלאים שעה שחסר יום אחד בלבד להשלמת התקופה, הינה טענה חסרת תום לב המעידה על ניסיון להתחמק מקבלת היתר לפיטורי העובדת בהיותה בהריון ולעקוף את הוראות חוק עבודת נשים.

נקבע כי חוק עבודת נשים התקף לגבי נשים בהריון שעה שעבדו מעל לחצי שנה בעבודה מתקיים.

סוף דבר – לעובדת נפסקו פיצויים בסך 100,692 ש"ח + הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום 16,000 ש"ח.