הנתבעות – החברה ובעלת החברה.
התובע – עצמאי בתפקיד מנהל משותף.
לטענת התובע, הובטח לו שוויון מלא בחברה, לעבוד בתפקיד מנכ"ל משותף תוך קבלת תנאי העסקה זהים לבעלת החברה וכן החזקה במחצית ממניות החברה. התובע טוען כי החברה ביקשה לשלם את שכרו כנגד חשבוניות מס שינפיק התובע לחברה וכי סכום החשבונית יהיה בגובה עלות שכרה של בעלת החברה +מע"מ.
הצדדים ניסו לסכם ביניהם על מסמך עקרונות אך לא הצליחו להגיע להסכמה ביניהם.
התובע טוען כי נוצרו יחסי אמון בין הצדדים וכך למעשה המשיכה מערכת יחסי העבודה להתקיים מבלי שנחתם הסכם כלשהו המסדיר את זכויותיו. כך שבפועל התובע ובעלת החברה מילאו תפקיד של מנהל משותף, תנאי העסקתם היו זהים וכן החלטות החברה התקבלו ביחד.
החברה העמידה לרשות התובע רכב, מחשב נייד וטלפון. בשל העבודה המאומצת של התובע ובעלת החברה חוג לקוחותיה גדל ובהתאם גדל מחזורה השנתי. לאחר 3 שנים של עבודה משותפת החל משבר בין הצדדים, לאור כך דרש התובע כי ייחתם הסכם מתאים המבטיח את זכויותיו בחברה ואת כניסתו כשותף בחברה כפי שהובטח לו בתחילת דרכו. הצדדים לא הגיעו לעמק השווה והתובע פוטר מעבודתו.
לטענת הנתבעת, התובע מעולם לא ביקש לעבוד כשכיר אצלה. התובע היה בעל עסק עצמאי כאשר התקשר עם הנתבעת וביקש לספק לנתבעת שירותים מקצועיים כקבלן עצמאי תוך שכוונת הצדדים הייתה כי התובע יכנס כשותף לנתבעת לאחר שיזרים סכום כסף שנקבע בין הצדדים ותמורתו יקבל מניות מהנתבעת. התובע לא הזכיר מעולם כי מתקיימים יחסי עובד מעביד עם הנתבעת וזאת למרות שהיה מיוצג ע"י עו"ד במהלך המו"מ ביניהם.
התובע פנה לבית הדין בכפיים לא נקיות מאחר ולאחר סיום ההתקשרות עם הנתבעת ובהיותו נותן שירותים לנתבעת סגר עסקה מאחורי גבה של הנתבעת ל"גניבת" הלקוח העיקרי שלה. הנתבעת טוענת עוד כי התובע הוגדר כמנכ"ל רק לצורך הצגתו כלפי חוץ ללקוחות ובהתאם לבקשתו של התובע וכי כותרת תפקידו אינה מעידה על מהות השירותים שנתן לנתבעת. כמו-כן בפועל התובע קיבל תגמול גבוה משמעותית משל בעלי הנתבעת.
בין הצדדים הושגה פשרה, התובע קיבל תשלום עבור 2 חודשי עבודתו האחרונים, שלא שולמו לו בשל פגיעתו המכוונת בנתבעת וכן תוספת 20% עבור שכ"ט עו"ד.