בסע"ש 45657-11-12 – אילן טלמור נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ – קבע בית הדין כי התנהלות טבע הייתה שלא כדין, בכך שלא זימנה עובד לשימוע טרם ההחלטה בדבר המשך עבודתו.

עובדות המקרה:

מר אילן טלמור עבד בחברת טבע כ- 20 שנה.

חברת טבע שכרה את שירותיו של משרד חקירות בעקבות פנייה מהיחידה למאבק בפשע במשרד הבריאות, כי אחד מעובדי טבע סוחר בתרופות מרשם שלא כדין, וכמו כן עקבו אחר מר טלמור. משרד החקירות קבע כי החשדות כלפי מר טלמור נכונות, מר טלמור הוזמן לתשאול וחקירה והודה בחשדות שהועלו נגדו והגיש מכתב התפטרות.

מר טלמור טען שכאשר זומן לפגישה הוא חשב שהוא זומן בכדי לסייע בחקירה אך עם הגעתו לפגישה חיכה למר טלמור חוקר פרטי אשר איים עליו והפחיד אותו עד כדי שמר טלמור הודה בעבירה למרות שלא ביצע כל עבירה על החוק.

מר טלמור התלונן על כך כי חקרו אותו שעות רבות, מבלי שהבהירו לו את זכויותיו ובמהלך החקירה כלל לא יכול היה להתגונן ולטעון טיעונים נגד.

מנהל מחלקת משאבי אנוש הודיע למר טלמור כי בפניו עומדות שתי אופציות:

  1. התפטרות תוך קבלת פיצויי פיטורים והבטחה שהחשדות נגדו לא יפורסמו.
  2. שיערך לו שימוע, אבל המידע בדבר מעשיו יפורסם ותהיה פגיעה בשמו הטוב.

לאור לחצים רבים בחר מר טלמור לחתום על מכתב ההתפטרות, אך מאוחר באותו היום התחרט מר טלמור על מעשיו. החברה טענה כי את הנעשה אין להשיב והוא אינו יכול להתחרט.

בית הדין קבע:

לפי ההלכה, האקט המביא את היחסים לידי סיום חייב להיות חד משמעי.

כשם שלא ייתפס עובד באמירה "בעידנא דריתחא" כי הוא מתפטר וע"י כך יפסיד פיצויים, כך לא ייתפס מעביד באמירה במצב נפשי דומה כי הוא מפטר את עובדו ויחויב בפיצויים.

כמו כן, כאשר הפיטורים או ההתפטרות נעשו ב"עידנא דריתחא" נתונה האפשרות למי שסיים את יחסי העבודה להעמיד את הצד השני על כוונתו האמיתית תוך זמן סביר.

נקבע כי במקרה דנן לא מדובר במקרה קלאסי של "עידנה דריתחא", אך לאור מצבו של מר טלמור ניתן להחילו. נקבע כי התנהלותה של חברת טבע שהציבה בפני מר טלמור אפשרות בחירה מצומצמת מהווה התנהלות החורגת מיחסי עבודה תקינים.

נקבע כי עצם זה שמר טלמור חזר בו מהודעתו מראה כי לא הייתה בכוונתו להתפטר, ולכן קבע בית הדין כי הודעת ההתפטרות של מר טלמור בטלה.

עוד נקבע כי חברת טבע הייתה צריכה לערוך בסיום יחסי העבודה שימוע כדיןזכות השימוע הינה זכות המבוססת על כללי הצדק, ומחייבת את המעסיק לתת הזדמנות צודקת והוגנת לעובד להשמיע טענותיו בטרם יוכרע גורלו.