בית הדין הארצי לעבודה קבע – חוזה עבודה לתקופה קצובה כולל את המועד לסיומו.
לעיתים, יש בחוזה הוראה המרשה לצד בחוזה לסיימו בכל עת לפני תום תקופתו מבלי להפר את החוזה, אך כאשר החוזה אינו כולל הוראה כאמור, אז בחוזים לתקופה קצובה ניתן פיצוי מלא בגין ההפרה.
חוזה עבודה אישי לתקופה קצובה, אשר אין בו הוראה המתירה לצד לסיימו בכל עת לפני תום תקופתו, מבלי להפר את החוזה, הוא חוזה עבודה אשר יש לו תוצאות משפטיות מיוחדות ובלתי רגילות, הן מבחינת הגבלת החופש המקובל להשתחרר מחוזה העבודה, והן מבחינת הנטל המוטל על הצדדים במקרה של הפרת חוזה.
משום כך, יש להקפיד על כך שחוזה עבודה לתקופה קצובה כאמור יהיה חד משמעי, וישקף בצורה ברורה את ההסכמה המודעת של הצדדים לחוזה בדבר החובות אשר הם נוטלים על עצמם.
בעניין 7458/06 רביב ניסן נ' זאב סלומון – ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי בנוגע לדינו של סעיף ההתחייבות, לתקופת עבודה בחוזה עבודה, אשר איננו סביר ומידתי.
עובדות המקרה:
נחתם בין רביב לבין משרד רואי חשבון בו סלומון שותף, הסכם עבודה לפיו התחייב רביב לעבוד במשרד לתקופה של שנתיים, מיום 2.1.2005 עד 9.1.2007. ביום 14.7.2006, עזב רביב את המשרד והודיע על כך לפני עזיבתו.
רביב הגיש תביעה לתשלום זכויות שונות בגין תקופת העסקתו במשרד ובנוסף סלומון הגיש תביעה שכנגד בגין החזרי מענקי התמדה ששולמו לרביב ובגין פיצוי מוסכם שנקבע בהסכם עבודה.
המחלוקת העיקרית היא בשאלה, האם יכול סלומון לחייב את רביב לתקופת העסקה בת שנתיים.
החלטות:
החוזה שנחתם בין הצדדים הינו חוזה הכובל את העובד אל מעבידו ואיננו סביר.
בנסיבות העניין, יש לבחון מה הייתה התמורה שקיבל רביב בגין הסכמתו לתקופת העסקה בת שנתיים, והאם התמורה זהה למחיר שנתבקש רביב לשלם בגינה.
בנסיבות המקרה, אילו חוזה העבודה היה כובל את רביב לשנה שלמה, היה זה עומד במבחן הסבירות מאחר והמשרד השקיע בהכשרתו של רביב חצי שנה אך חוזה העבודה למשך שנתיים, כאשר ברור לרביב כי אי הסכמתו לחתום על החוזה, משמעותו כי לא יוכל לעבוד אצל סולומון, איננו סביר בנסיבות העניין.
לאור האמור, סעיף ההתחייבות בחוזה העבודה של רביב איננו סביר ומידתי ודינו להתבטל. משכך, ישלם סלומון לרביב את סך המשכורת האחרונה אשר קוזזה כנגד התחייבות זו.
כמו כן, משזכותו של סלומון להחזר מענקי ההתמדה ששולמו לרביב לא עוגנה בהסכם ולא הוסכם על השבת מענקי ההתמדה, לא ניתן להעניק לסלומון את הסעד המבוקש בתביעה שכנגד.
התביעה התקבלה חלקית, והתביעה שכנגד נדחתה. סלומון חויב לשלם לרביב הוצאות משפט בסך של 5,000 ש"ח.