עובדת בהריון שפוטרה קיבלה פיצוי בגין עגמת נפש והוטל קנס כספי על המנהלים האחראים עליה

עובדות המקרה:

העובדת הועסקה בתפקידי ניקיון ע"י המעבידה.

טענות העובדת:

העובדת טענה כי פוטרה בהריון ללא היתר ממשרד התמ"ת.

העובדת הגיעה למשרדי המעבידה בכדי שישבצו אותה מחדש אך המעבידה לא שיבצה אותה. בנוסף, פנתה העובדת לממונה על חוק עבודת נשים ונקבע כי לא ליתן היתר לפיטוריה, למרות כל האמור לא שולם לעובדת שכרה ואף המעבידה לא החזירה אותה לעבודה.

בנוסף, ביקשה העובדת להטיל אחריות פלילית על מנהלי המעבידה שעבירת הפיטורין נעשתה בידיעתם ולא נקטו אמצעים נאותים למניעת הפיטורין.

טענות המעבידה:

העובדת התפטרה ולא פוטרה, הציעו לעובדת הצעות עבודה נוספות אך היא סירבה והעדיפה לעבוד במשרד התחבורה תחת מעביד חדש. כמו כן, טענה המעבידה כי העובדת פעלה בחוסר תום לב משום שלא הודיעה דבר על הריונה ולכן לא ניתן לייחס אפליה להפסקת עבודתה.

עוד טענה המעבידה כי עשתה את מירב המאמצים בכדי למצוא לה עבודות.

החלטות:

בית הדין קבע כי אין מקום להתערב בהחלטת הממונה שזו מנומקת וסבירה.

בהתייחס לסעיף 9 לחוק עבודת נשים – האוסר פיטורי עובדת בהריון בותק העולה על שישה חודשים אלא בהיתר מאת משרד התמ"ת, ציין בית הדין כי מטרת הסעיף להגן על עובדת בתקופת הריונה כך שגם אם המעביד יפיק ממנה פחות תועלת לא יהיה בכך לחשוף אותה להרעת תנאים ופיטורין.

בית הדין בחן את השאלה האם בנסיבות העניין העובדת פוטרה או התפטרה מהעבודה.

בית הדין בחן את גרסאות הצדדים וקבע כי לו רצתה העובדת להישאר לעבוד במשרד התחבורה תחת מעסיק חדש לא הייתה שבה ומתייצבת במשרדי המעבידה לצורך שיבוץ מחדש ואף פונה לסיוע משפטי של שדולת הנשים.

בית הדין קיבל את גרסת העובדת וקבע כי בהתנהגות המעבידה כלפיה יש לראות פיטורים בהתנהגות המזכים אותה בין היתר בפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת.

ביחס לטענת המעבידה כי לא ידעה דבר הריונה של העובדת, קיבל בית הדין את גרסת העובדת לפיה הריונה היה גלוי לעין.

בית הדין הדגיש כי נפסק פעמים רבות כי בטלות הפיטורים אינה תלויה בידיעת המעביד על היות העובדת בהריון או בהודעת העובדת על דבר הריונה ובלבד שבעת הפיטורים הייתה בהריון.

ביחס לפיצויי הפיטורין – קבע בית הדין כי לצורך חישוב גובה הפיצויים אין להתייחס למועד בו פוטרה העובדת כי אם למועד בו הייתה רשאית המעבידה לפטרה, כלומר 45 יום לאחר חופשת הלידה בתוספת ההודעה המוקדמת.

לפיכך, לצורך קביעת רצף עבודתה תחשב התקופה בה לא הועסקה שלא כדין כתקופת עבודה.

בהתייחס לתביעת הפיצויים בגין עוגמת נפש ונזק לא ממוני חזר בית הדין על אשר נקבע זה מכבר בפסיקה ביחס לערך השוויון ואיסור האפליה ביחסי עבודה.

בית הדין פסק לעובדת לאור הפסיקה ונסיבות המקרה דנן פיצויים בשל עוגמת הנפש שנגרמה לה והפגיעה בזכויותיה לכבוד ולשוויון בסך 15,000 ש"ח.

בית הדין בחן את תפקידם של מנהלי המעבידה הנתבעים בתיק זה בהתייחס לסעיף 16 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה אשר מטיל אחריות פלילית. בית הדין קבע כי שניים מהמנהלים נושאים באחריות אישית בהתאם לחוק והוטל על כל אחד קנס פלילי בגובה 134,600 ש"ח.