החוק המרכזי שמסדיר את זכויות העובד לגבי חופשה שנתית ממקום העבודה הינו חוק חופשה שנתית התשי"א – 1951

לפי סעיף 36 לחוק חופשה שנתית, על מעביד להציג את תמצית החוק בכל מקום המשמש לעסק, משלח יד או לשירות ציבורי. תמצית החוק תוצג במקום בולט ונוח לגישה ולקריאה של העובד.

הקריטריון שמשפיע על אורך החופשה השנתית הינו הוותק אשר צבר העובד במקום עבודתו. ככל שהוותק יותר גבוה כך יהיו זכאים העובדים ליותר ימי חופשה.

ישנם עובדים אשר מועסקים חמישה ימים בשבוע וישנם עובדים אשר מועסקים שישה ימים בשבוע.

מס' ימי החופשה לעובד אשר מועסק חמישה ימים בשבוע:

עובד אשר מועסק חמישה ימים בשבוע, עבור כל אחת מארבע שנות העבודה הראשונות יהיה זכאי ל- 10 ימי חופשה, בשנת עבודתו החמישית יהיה זכאי ל- 12 ימי חופשה, בשנת עבודתו השישית יהיה זכאי ל- 14 ימי חופשה, בשנת עבודות השביעית יהיה זכאי ל- 15 ימי חופשה ומהשנה השמינית ואילך יהיה זכאי ל- 16 ימי חופשה + יום נוסף עבור כל שנת עבודתו, עד לתקרה של 28 ימי חופשה שנתית סה"כ.

מס' ימי חופשה לעובד אשר מועסק שישה ימים בשבוע:

עובד אשר מועסק שישה ימים בשבוע, עבור כל אחת מארבע שנות העבודה הראשונות יהיה זכאי ל- 12 ימי חופשה, בשנת עבודתו החמישית יהיה זכאי ל- 14 ימי חופשה, בשנת עבודתו השישית יהיה זכאי ל- 16 ימי חופשה, בשנה השביעית יהיה זכאי ל- 18 ימי חופשה ומהשנה השמינית ואילך יהיה זכאי ל- 19 ימי חופשה + יום נוסף עבור כל שנת עבודתו, עד לתקרה של 28 ימי חופשה שנתית סה"כ.

עובד בשכר יומי או שעתי זכאי לחופשה שנתית כעובד בשכר חודשי בתנאי שהוא:

  • עבד אצל אותו מעסיק לפחות 75 ימים רצופים באותה שנה או בשנתיים רצופות.
  • יש לעובד זה חוזה עבודה עם מעבידו לתקופה רצופה של 74 ימים.
  • אם העובד לא עונה על התנאים הללו, הוא זכאי רק לתשלום בגובה 4% משכר עבודתו בתקופה המדוברת.

החופשה תינתן לעובד בחודש האחרון של שנת העבודה או במשך שנת העבודה לאחריה.

על העובד להודיע למעבידו 30 יום מראש לפחות על כוונתו לצאת לחופשה.

החופשה השנתית לא ניתנת לצבירה.