חוק יסוד חופש העיסוק נועד להגן על זכותו של אדם לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד.

קיימים חריגים מצומצמים המאפשרים הגבלה של חופש העיסוק וזאת במסגרת חוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק מכוח הסכמה מפורשת (דוגמא: דרישה לרישיון כתנאי סף לעיסוק במקצוע מסוים).

בהתאם לפסיקה בנושא הגבלת חופש העיסוק, ובהתאם להלכת צ'ק פוינט נקבע כי מלבד יישום מבחן הסבירות והמידתיות בית הדין יבחן את תקופת ההגבלה, לרבות הצורך לשמור על הסודות המסחריים השייכים למעסיק הקודם.

נקבע בהלכת צ'ק פוינט כי אין ליתן משקל רב לתנית הגבלת העיסוק וזו תינתן רק במקרים בהם תהיה סבירה ומגינה בפועל על האינטרסים של שני הצדדים.

בית הדין נדרש לבחון את הנסיבות שלהלן:

סוד מסחרי

  • יש להגביל את חופש העיסוק של עובד כדי למנוע ממנו מלהשתמש שלא כדין בסוד מסחרי השייך למעסיקו.
  • מעסיק שטוען לקיומו של סוד מסחרי צריך להוכיח את קיומו, לתאר ולפרט מהו הסוד וכן להוכיח את היקפו ואת משך הזמן שעליו להיוותר בגדר "סוד".
  • נקבע כי ידע וניסיון שרכש עובד הופכים להיות חלק מכישוריו ולכן הוא רשאי לעשות בהם שימוש כרצונו.

הכשרה מיוחדת

  • במצבים בהם המעסיק השקיע משאבים מיוחדים ויקרים בהכשרת העובד ובשל כך התחייב העובד לעבוד אצל המעסיק תקופה מסוימת.
  • במידה והעובד רכש את ההכשרה במהלך עבודתו הרגילה או על חשבונו ובזמנו הפנוי המעסיק לא רשאי להגבילו בשימוש שיעשה בה.

תמורה מיוחדת עבור הגבלת העיסוק

  • יש לבחון האם העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור ההתחייבות שלא להתחרות בעתיד במעסיק הנוכחי עם תום יחסי עובד מעביד.
  • חובת תום הלב וחובת האמון – תום הלב של העובד ו\או של המעסיק החדש יבחנו אף הם. העובד חב למעבידו חובת אמון מוגברת מאשר חובת תום הלב.
  • חובת אמון מוגברת מוטלת בעיקר על בעלי תפקידים בכירים מאשר על אלה בעלי תפקידים זוטרים.