בשנת 2016, אישרה הכנסת את ההצעה לתיקון חוק עבודת נשים לפיה עובדים יהיו רשאים להיעדר מעבודתם עד 5 ימים לאחר לידת בת הזוג שלהם – 3 ימים ראשונים על חשבון ימי חופשה ויומיים נותרים על חשבון ימי מחלה. כל זאת, נוסף על היעדרות ביום הלידה עצמו, כלומר סך הכל 6 ימים. במידה ואין לעובד ימי חופשה הצבורים לזכותו, הוא יהיה רשאי לקחת חופשה ללא תשלום.
בשונה מהצעת החוק כפי שהונחה על שולחן הכנסת בנוסח המקורי, נוספה לה פסקה לפיה שני ימי ההיעדרות האחרונים ינוכו ממכסת ימי ההיעדרות שזכאי לה העובד לפי חוק דמי מחלה (היעדרות עקב הריון ולידה של בת זוג) .
לכאורה, מדובר בהישג היסטורי, ותהיה לאב זכות מעוגנת בחוק להיות בבית בימים הראשונים אחרי הלידה, וזאת הפעם הראשונה שהמונח 'חופשת אבהות' ייכנס לספר החוקים בישראל.
המחוקק הכיר בעובדה כי לידה היא אירוע משפחתי ואינו שייך לאם בלבד.
אין ספק כי בחקיקה זו ישרקאל "מיישרת קו" עם מדינות אירופאיות רבות ועם מחקרים שקבעו כי מעורבות האב בטיפול בילד עולה כאשר האב היה עם הילד בתקופה הסמוכה ללידה.
עוד יובהר כי בכל העולם המערבי ישנה התקדמות לעבר מודל של הורות שוויונית והצעת חוק זו באה לעגן בחקיקה זמן משותף של זוג הורים בעת הולדת התינוק או התינוקת, כך אמרה תמר זנדברג (מרצ) מיוזמות הצעת החוק.
הבעיה בחוק – האב צריך להיות בזוגיות עם האם מחד, אבל לא צריך להיות האב הביולוגי מאידך.
ישנן דעות כי חוק שכזה עשוי לגרור חוסר שוויון נוסף בין שכירים לעצמאים- בהיבט נוסף של החיים.