ביה"ד האזורי לעבודה בת"א דחה תביעה עובדת, שהועסקה אצל בעלה, לדמי לידה

בל 5923/08 חכימי ספת איריס נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 25.9.10

עובדות:

התובעת הגישה תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי הלידה.

ביטוח לאומי דחה את בקשתה מתוך נימוק כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד לפי ס' 1 לחוק.

השאלה המשפטית:

האם התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובעת לבין בעלה?

לבעלה של התובעת עסק עצמאי הפועל כ-10 שנים. מתוך רצון לחזור לשוק העבודה חזרה התובעת לעבוד כשכירה בעסק של בעלה כפי שעשתה בעבר.

שעות העבודה של התובעת היו מפוצלות לשעות בוקר וערב נפרדות בהתאם לחלוקת התפקידים בינה לבעלה בעסק.

דיון והכרעה:

ס' 1 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר עובד כלהלן:

"לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו מעסיקו יחס של עובד מעביד ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה היא הייתה נעשית בידי עובד". לעניין זה "בן משפחה" – אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות.

לאור העובדה שהתובעת עבדה בעסק של בעלה, הגדרתה כ"עובד" לא תבחן עפ"י ההגדרה המרחיבה שבס' 1 לחוק אלא עפ"י אמות המידה והמבחנים לבדיקת קיומם של יחסי עובד מעביד המקובלים בדיני העבודה לקביעתם של יחסי עובד מעביד.

הלכה פסוקה היא כי קרבה משפחתית אין בה כשלעצמה כדי למנוע אפשרות של היווצרות יחסי עובד מעביד. עם זאת, בתחום הביטחון הסוציאלי ביה"ד בוחן בקפידת יתר את היחסים שנוצרו ובין היתר האם בפניו מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של זכויות וחובות ואז נדרשים להוכיח הצדדים כי אכן נושאים יחסים אלו אופי של יחסי עובד מעביד ושכנע כי הקשר החוזי אכן מתקיים.

זאת ועוד, הלכה פסוקה היא שביחסים אלה אין מקום לבחון יחסים וולונטריים התנדבותיים, אלא יש להשיב על שאלה אחת ויחידה והיא: האם היה פלוני עובד החברה לפי המבחנים המקובלים לבחינת עובד-מעביד או שמא מדובר בפיקציה עליה "הולבשו" סממנים של יחסים אלו.

ביה"ד במקרה זה לא השתכנע כי אכן התקיימו יחסי עובד מעביד החורגים מגדר "עזרה משפחתית" וכי תרומתה של התובעת לעסק, אם בכלל, הייתה בגדר עזרה הנובעת מיחסי המשפחה בינה לבעלה ולא עבודה מיחסי עבודה. ונימוקו היה:

  • טרם החלה לעבוד בעסק לא החליפה העובדת אף עובד אחר וגם כאשר יצאה לחופשת לידה אף עובד לא בא במקומה. כמו-כן התובעת לא חזרה לעבוד בחברה לאחר חופשת הלידה ואף אחד לא מילא את תפקידה.
  • אחד מסימני ההיכר המובהקים לקיומם של יחסי עובד מעביד, אם לא העיקרי שבהם, להבדיל ממערכת יחסים וולונטרית-התנדבותית, הוא תשלום שכר תמורת העבודה. התובעת לא הציגה הפקדות של משכורת, לא הציגה תלושי שכר, מלבד תלוש שכר אחד שנמצא פגום- תלוש של שנת 2007 שהודפס בשנת 2006.
  • התובעת העידה כי עסקה בהכנת סלטים, בישולים וניקיונות ושהתה כל יום בעסק בין השעות 7:00-10:00 ובין 17:00-22:00. בנסיבות אלה תמוה כיצד ייתכן שהתובעת לא מכירה אף אחד מהספקים ו\או הקונים.
  • לא נהיר מדוע חוזה ההעסקה בין התובעת לבעלה הוגש רק בשלב הגשת התצהיר ואין לקבל את טענת התובעת כי לא ידעה שהייתה צריכה להראות "דבר כזה".
  • היה מקום להביא את בעלה של התובעת להעיד לעניין עבודות התובעת בעסק וכן את חמותה על מנת שתעיד שהיא אכן שמרה על הילדים מידי יום כטענת התובעת. באי הבאתם לעדות, לאור הפסיקה ונוכח האמור לעיל יש כדי לפגום בגרסת התובעת.
  • בנוסף, התובעת צירפה תעודת שחרור יולדת בה רשמה את עיסוקה כ"עקרת בית".

נוכח האמור לעיל קבע ביה"ד כי לא הוכח שפעילותה של התובעת בעסק חרגה מ"עזרה משפחתית" לבעלה. לא הוכח כי התקיימו יחסי עובד מעביד, לא הוכח כי מדובר בעבודה סדירה שאילולא עשתה אותה התובעת, העבודה הייתה נעשית ע"י עובד אחר. כיוון שכך לא הרימה התובעת את נטל ההוכחה הרובץ לפתחה, כי היחסים בינה לבין בעלה לבשו אופי של יחסי עובד מעביד.

סוף דבר – התביעה נדחתה.