הרקע לתביעה

העובדת עבדה בחברת תקשורת נכנסה להריון ועבדה במהלכו עד הלידה ויצאה לחופשת לידה, ולאחר חופשת הלידה בתשלום האריכה התובעת את חופשת הלידה ל 26 שבועות (12 שבועות ללא תשלום).

העובדת שבה מחופשת הלידה בחודש דצמבר 2013.

עם שובה לעבודתה ולאחר חודש עבודה בלבד גילתה העובדת כי היא בהריון, ולאחר בדיקת רופא נמצא כי עליה לשהות בשמירת הריון.

התובעת העבירה את הטפסים למוסד לביטוח לאומי והמוסד אישר תשלום גמלת שמירת הריון לתובעת – אולם, לפי חישובי המוסד לביטוח לאומי גובה הגמלה היה נמוך מאד,שכן חישוב שכר התובעת התבסס על התקופה בה שהתה התובעת בחופשת לידה ללא תשלום.

התובעת טענה כי משכורתה הרגילה עמדה על 8000 ש"ח ואין לקחת בחשבון את התקופה בה שהתה בחופשת לידה ללא תשלום בחישוב לצרכי הגמלה שמגיעה לה.

תביעת התובעת נועדה לתיקון חישובי המוסד לביטוח לאומי לעניין גמלת שמירת ההריון לה התובעת זכאית.

התובעת טענה כי יש לה זכות בחוק עבודת נישם להאריך את חופשת הלידה ל 26 שבועות ועל כן שהתה בחופשת לידה ללא תשלום מכוח החוק.

טענה נוספת של התובעת עסקה בתחשיבי שכרה לפי תקנות הביטוח הלאומי עובדת שלא משתכרת שכר מלא ברבע השנה הרלבנטי לחשיוב הגמלה- יש לקחת חישוב אחר משלים שיקח בחשבון את שכרה המשוער האמיתי.

המוסד לביטוח לאומי טען כי הארכת חופשת לידה ל 26 שבועות אפשרית אמנם בחוק- אך משהתובעת ביקשה לממש זכות זו אין הדבר מקנה לה זכויות נוספות לתחשיבים אחרים לפי חוק הביטוח הלאומי.

פסק הדין

  • בית הדין קבע כי מטרת האפשרות להארכת חופשת הלידה היא מטרה סוציאלית ונועדה לאפשר לאמהות לשהות עם התינוק לזמן רב יותר ואכן הדבר קבוע בחוק.
  • עוד הוסיף בית הדין כי מדובר בתובעת שעל מנת לשהות עם תינוקה זמן ארוך יותר, הסכימה לשהות בביתה 12 שבועות נוספים ללא תשלום (שכן הארכת חופשת הלידה היא ללא תשלום).
  • משכך, העובדה כי התובעת שהתה בחופשת לידה שאורכה (26 שבועות) קבוע בחוק.
  • חוק הביטוח הלאומי המקנה לעובדת זכות לגמלת שמירת הריון נועד למטרה אחרת לחלוטין- להגן על פרנסתה של עובדת שנאלצת לשהות בשמירה עקב מצב רפואי .
  • פסק הדין קבע כי אין כל הגיון בכך ששהייתה של התובעת ב 12 שבועות נוספים של חופשת לידה עם ילדה הראשון מבלי שקיבלה תשלוימם או שכר, בכדי לפגוע גם בגמלת שמירת ההריון שמגיעה לתובעת בהריונה על ילד שני- וכי תוצאה כזו מרוקנת מתוכן את מטרת החוקים הסוציאליים.
  • ניתנה למוסד לביטוח לאומי הוראה לחשב את שכר התובעת לצרכי גימלת שמירת הריון מבלי שתילקח בחשבון תקופת הארכת חופשת הלידה בה התובעת לא עבדה ולא קיבלה כל שכר או גמלאות.
  • בית הדין קבע כי התובעת זכאית כי ייערך חישוב אחר של בסיס השכר, שלא יפגע בזכאותה לגמלת שמירת הריון. ויש לקחת בחשבון את שכרה האמיתי כפי שהיתה מרוויחה בעבודה אילו היתה עובדת כרגיל

 

  • מסקנות

    • עובדת אשר מאריכה את חופשת הלידה מ 14 שבועות ל 26 שבועות לפי החוק- לא תיפגע בתחשיב גמלאות כלשהן.
    • לצורך חישוב גמלת שמירת הריון לעובדת שיצאה לשמירת הריון לאחר חזרתה מחופשת הלידה, יילקח בחשבון שכרה הרגיל שאותו היתה מרוויחה אלמלא שהתה בחופשת לידה.

חשוב לדעת!!!

  • פסק הדין לא היה מקובל על המוסד לביטוח לאומי, זאת לאור השלכות רוחביות רחבות טווח שעשויות להיות לו – על כן המוסד לביטוח לאומי הגיש ערעור על פסק הדין.
  • בית הדין הארצי לעבודה לא קיבל את הערעור ואישר מחדש את פסק הדין כפי שניתן.
  • בית הדין הארצי קבע קביעה מרחיקת לכת באומרו כי זכותה של עובדת בהריון לקבל גמלה לשמירת הריון בעת הריונה לא יכולה להיגרע משום שבהריונה הקודם ניצלה העובדת את זכותה לחופשת לידה מכוח חוק אחר.
  • עוד קבע בית הדין הארצי כי מבחינה חברתית וסוציאלית, כל פרשנות אחרת מעותת את מטרת החוק שהיא לעודד נשים לשהות בחופשת לידה ארוכה, עשויה לגרור עובדות- יולדות לא לנצל את הארכת חופשת הלידה מחשש שזכויותיהן יפגעו.