נתבע טען להגנתו שהדברים נאמרו רק לאחר שהסתיימו יחסי עובד-מעביד, אך הובהר שהמחוקק לא התנה את אפשרות התביעה בהמשך קיום יחסי העבודה

סע"ש 16042-07-15

  • בית הדין לעבודה בתל אביב חייב בשבוע שעבר בפיצוי בגובה 8,000 שקל בוס שהפיץ לשון הרע על אחד מהעובדים הכפופים לו.

  • החידוש בפסק דין זה – חיוב בפיצוי למרות שהאירוע התרחש רק לאחר שכבר לא היו יחסי עבודה בין הצדדים

 

פירוט עובדות התביעה:

העובד הועסק משל 5 שנים כמדריך במרכז כושר וספורט של העירייה. העובד סיים את עבודתו במרכז ולאחר זמן מה בשיחה עם אחד מעמיתיו לעבודה נודע לו כי הממונה עליו גם הוא עובד עירייה אומר לאנשים שהוא "גנב".

לאחר בירור שערך העובד מול עובדת נוספת נאמר לו שוב כי אותו הממונה שהיה ה"בוס" הישיר שלו בעבודתו אומר כי הוא גנב וכי הגיש כנגדו תלונות במשטרה.

גם לאחר 4 חודשים מסיום עבודתו, כאשר התקשר העובד לברר האם עדיין הממונה עליו מפיץ שמועות בעניין זה, נאמר לו שוב כי הוא ממשיך לומר לאנשים שהוא "גנב".

כעבור מספר שבועות, יצר קשר עם התובע לקוח של מרכז השחייה והספורט, ומסר לו שהבוס אמר לו שלתובע יש התקפות זעם ושהוא תחת השפעת סמים. במקביל, התקשר אליו עובד אחר שמסר לו שהופצו עליו שמועות שפוטר כיוון שהעביר אימונים פרטיים.

התובע הגיש תביעה בבית הדין לעבודה נגד הבוס, ודרש פיצויי בסך של 70,000 שקל על פי חוק איסור לשון הרע.

האמירות המיוחסות לממונה הישיר של התובע נאמרו לאחר סיום עבודתו ולכן טענת ההגנה היתה כי לא היו כבר יחסי עבודה בין הצדדים ואין עילה לתביעת לשון הרע בבית הדין לעבודה.

ביה"ד דחה את הטענה וקבע כי "המחוקק לא צמצם את אפשרויות התביעה רק למקום שיחסי העבודה עדיין קיימים".

מבחן אובייקטיבי

בית הדין בבואו להכריע בתביעת לשון הרע יבחן את המקרה במבחן האובייקטיביות שנקבע בהלכה בע"א 1104/00 – המבחן.. "הוא אובייקטיבי: מהו המובן שהאדם הסביר והרגיל היה מייחס לפרסום, ואם היה באותו מובן כדי לפגוע בשמו הטוב של התובע. בהתאם לכך, אין חשיבות לכוונת המפרסם או לדרך שבה הובן הפרסום על-ידי הטוען לפגיעה בו".

עוד נקבע הדין כי: "ככלל, על מנת לקבוע אם יש בפרסום לשון הרע, יפרש בית המשפט את הפרסום על פי המובן הטבעי והרגיל של מילותיו. עם זאת, לעתים לשון הרע שבפרסום אינה נובעת מן המשמעות הפשוטה של מילותיו, אלא דווקא מן הנרמז או המשתמע 'מבין השורות' של הפרסום לפי הבנת האדם הסביר… ".

יש להדגיש כי מספיק אותו פרסום על מנת לבסס תביעת לשון הרע והאדם הנפגע אינו צריך להוכיח כי נפגע בוזה או הושפל- אלא מספיק כי האמירה שנאמרה יכולה לבזות או להשפיל אותו.

הבוס טען כי במצלמות האבטחה נראה העובד משוטט במשרדו ללא כל סיבה ולאחר מכן נעלם ממשרדו חומר חשוב וחסוי ולכן חשד בעובד.

כב' השופט לובוצקי קבע כי "הבוס אכן שוחח עם אי אילו עובדים נוספים, וסיפר להם כי התובע נחשד בגניבה ממשרדו", אך לדעת עמדת ביה"ד עשה זאת הבוס בתום לב לאור הנסיבות, וללא כוונה של ביזוי ועלבון, גם אם הדבר גרם לתובע אי נוחות רבה.

גם אם סיימת לעבוד לפני כמה חודשים ועברת לחברה אחרת- כדאי שלא "תלכלך" על המעביד הקודם שלך, שכן אמירות מעליבות, לא מבוססות או מכפישות – עלולות לגרור כנגדך תביעת לשון הרע גם אם אתה כבר לא עובד.

התרשלות בבדיקת נכונות הדברים

בפסק הדין, קבע כב' השופט לובוצקי כך "אם אסכם את הדברים, ובשקילת כלל העדויות והראיות, אומַר כי ייחוס עבירת 'גניבה' לאדם היא התבטאות פוגענית שיש בה כדי לפגוע בשמו הטוב של התובע, ולפיכך היא מהווה 'לשון הרע'. בוודאי כשנעשית ללא הוכחה ממשית"

עוד נקבע כי "הוכח גם מרכיב הפרסום שבעוולה, שכן גם הבוס עצמו הודה בהיתכנות לשימוש במילה 'גנב' ביחס לתובע, וממילא על פי העדויות עולה כי הבוס השתמש בלשון זו לכל הפחות בפני אדם אחד זולת התובע".

אולם, לאור ההתרשמות של בית הדין שהדברים נאמרו על ידי הבוס בתום לב, לאור הנסיבות שנוצר נקבע כי "לכל היותר ניתן לייחס לבוס התרשלות בבדיקת נכונות הדברים, טרם השמעתם בפומבי",

ולכן פסק ביה"ד פיצוי נמוך לתובע בגובה 8,000 שקל בלבד, שישולמו לו על ידי הבוס.