בבית הדין האזורי לעבודה נקבע בע"ע 2609/00 עדנה טבצ'ניק נ' כלל גמל בע"מ כי העובדת שפוטרה ללא כל סיבה מוצדקת – פוטרה ככל הנראה עקב גילה וזכאית לפיצוי.
עובדות המקרה: התובעת החלה לעבוד בשנת 1978, ביום 11.3.1999 נמסר לתובעת מכתב פיטורים, מועד סיום יחסי העבודה נקבע ליום 31.3.1999.
התובעת פוטרה בהיותה בת 64 וטענה כי פיטוריה נבעו רק מחמת גילה, שכן החברה לא הצביעה על כל סיבה אחרת, ותבעה 12 משכורות חודשיות ופיצוי בגין נזק לא ממוני.
בית הדין לעבודה בתל אביב פסק כי בתביעה לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה תשמ"ח 1988, תובע אשר טוען כי פוטר על רקע אפליה, די בכך שהתובע יוכיח כי לא עשה דבר שיוביל לפיטוריו וכי אין כל סיבה בהתנהגותו או פועלו שעשויה להוביל לפיטוריו – ובכך מועבר נטל ההוכחה אל כתפי המעביד.
במקרה כזה, המעביד יצטרך להוכיח כי בפיטורי העובד לא נשקלו שיקולים זרים ופסולים בקבלת ההחלטה, והתובע מצדו אינו צריך להביא ראשית ראיה על התנהגות פסולה ומפלה.
החלטות:
בית הדין לעבודה דחה את טענת החברה על תפקודה הלקוי של התובעת וקבע כי עובדת שעבדה במקום העבודה תקופה של 21 שנה – לא היתה ממשיכה בעבודתה אילו תפקודה היה לקוי, בנוסף התובעת הציגה מכתבי המלצה והערכה.
החברה לא הציגה כל טענות כנגד העובדת מכתבי הערכה או התראות שנשלחו לעובדת ועל כן טענת החברה לעניין תפקוד לקוי נדחית.
התובעת מצדה הוכיחה כי לא עשתה דבר במעשיה או בהתנהגותה שיכול להוות סיבה לפיטוריה – והחברה צריכה להוכיח סיבה לפיטוריה של התובעת.
טענתה של עדנה בדבר פיטוריה עקב גילה התקבלה!
טענתה של התובעת כי על המעביד היה להעסיקה עד לגיל 65 לא התקבלה – שכן כל חוזה ניתן לסיים בכפוף להודעה המוקדמת הנקובה בחוק או בחוזה!
בית הדין קבע כי הפיצוי שיש לתת לתובעת צריך לקחת בחשבון את גילה אשר העמיד אותה במצב בו ככל הנראה לא תוכל למצוא עבודה, העובדה שהיא הועסקה בחוזה לתקופה בלתי קצובה, ותשלום של 3 משכורות ששולם לתובעת – כך שבפועל נגרם לתובעת נזק של 9 משכורות.
בית הדין קבע כי לתובעת מגיע פיצוי בגובה 6 משכורות כולל כל התנאים הסוציאליים מהם נהנתה בהיותה עובדת ופסק לתובעת גם 25,000 שקלים פיצוי בגין נזק שאינו ממוני – זאת לנוכח עילת הפיטורים האסורה והליך הפיטורים הבלתי ראוי (ההודעה על פיטורים לאלתר).
התביעה התקבלה ברובה, ובית הדין פסק כי על הנתבעת/החברה לשלם לתובעת 7,000 שקלים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.