ביה"ד הפחית פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת מעובד שהעליב לקוחה
נקבע בפסק דין 3501/08 טאו משה נ' נחום פנחס
עובדות:
עובד שעבד בחנות מכולת במשך 4 שנים, העליב לקוחה בכך שסירב לעזור לה עקב השתייכותה לעדה האתיופית, דבר שהוביל לחילופי דברים עם מעבידו שבסופם העובד הודיע על התפטרותו. יומיים לאחר מכן, חזר העובד למקום העבודה, הביע חרטה על מעשיו וביקש לשוב לעבודתו, אולם המעביד סרב.
לטענת העובד, המעביד חיפש אמתלה לפטרו והלכה למעשה כשסירב להעסיקו לאחר התנצלותו, פיטר המעביד את העובד ולכן זכאי הוא לפיצויי פיטורים.
החלטה:
עפ"י ההלכה, על מנת שייקבע שהעובד אכן התפטר חייבת להיות וודאות כי התכוון העובד לסיים את העבודה אצל מעבידו ונתן ביטוי חד משמעי לכוונתו להביא את יחסי העבודה לידי גמר.
בפסיקה, נקבע כי הדיבור המביא את היחסים לידי סיום חייב להיות ברור ומשום כך אין "לתפוס" עובד במילתו כשהודיע על התפטרות בעת עידנא דריתחא – מתוך רוגז או בעיצומה של מריבה.
במצב בו ההודעה הייתה בעידנא דריתחא, יש לבחון האם הודיע העובד על חזרתו מדבריו בתוך זמן קצר ואז למעשה הודעת ההתפטרות מבוטלת.
במקרה דנן, העובד חזר בו לאחר יומיים אך המעביד סירב לקבלו חזרה ובכך למעשה פיטר את העובד.
ביה"ד קבע שיש בהתנהגות העובד עבירת משמעת חמורה ולכן אין לדרוש מהמעביד שימשיך להעסיק את התובע.
לפיכך, נקבע שיהיה זה מן הדין ומן הצדק להפחית את פיצויי הפיטורים ואת דמי ההודעה המוקדמת ב- 30%.