עובדת שעבדה אצל אביה החורג במשך כמעט עשור, פוטרה כאשר אמה ואביה החורג נפרדו.
עובדות:
אמה של התובעת והנתבע – אביה החורג, היו בני זוג במשך שנים רבות.
לאחר שאמה של התובעת והנתבע נפרדו, קיבלה התובעת מכתב פיטורים המודיע על פיטוריה עוד באותו היום וזאת ללא שימוע וללא הודעה מוקדמת.
עם שחרורה של התובעת משירות צבאי, היא החלה לעבוד בעסק שהנתבע בעליו, והועסקה במשך 8.5 שנים מתאריך 1.1.2002 ועד 5.6.2010.
התובעת עסקה בפרסום, שיווק, ניהול משא ומתן עם לקוחות וספקים, בדיקת עלויות וגביית חובות מלקוחות. בנוסף עבדו בעסק במשך שנים ארוכות שני אחיה שגם פוטרו.
דיון והכרעה:
לטענת הנתבע, מאחר ולא היה המעסיק בפועל של התובעת משנת 2006 מי שנותרו חייבים בתשלום לתובעת הם שני אחיה וכי לתובעת לא היה בשנות עבודתה האחרונות בעסק כל מגע ו\או קשר עם הנתבע.
ביהמ"ש דחה טענה זאת מכמה סיבות:
על גבי כל תלושי המשכורת של התובעת מצוין באופן הברור ביותר שם המעסיק וכך גם על מסמכים נוספים שהוגשו. לא היה שום מסמך בו מופיעים אחיה כמעסיקים. כמו-כן הנתבע עצמו אישר שהחשבונות, דוח מע"מ, תיק הניכויים וכל האופרציה המנהלתית של העסק היו על שמו.
הנתבע טען ששני אחיה הדירו אותו לחלוטין מהעסק החל משנת 2006, נטלו ממנו את כל סמכויות המעסיק ובין היתר נטלו את זכויות החתימה של העסק בבנקים, אך הנתבע לא הגיש לביהמ"ש כל ראיה לעניין זה.
הנתבע טען כי בין השנים 2006-2010 מיעט לבקר בעסק, בין היתר מטעמי בריאות ובשלב מסוים אף הפסיק לחלוטין להגיע אליו, אך בחקירתו לא דבק בטענתו וציין שהוא המשיך להגיע, גם אם מעט.
אם אכן לא היה הנתבע מגיע לעסק מדוע ראה לנכון לבקש את הצו למניעת הטרדה מאיימת שבגידרו הורחקו מהעסק שני אחיה.
כשנשאל הנתבע מתי עזבו שני אחיה של התובעת את העסק, השיב שזה היה ב-2010 לאחר שלטענתו הם איימו עליו ודרשו ממנו לעזוב את העסק.
אחת הדרכים המקובלות בפסיקה לצורך הקביעה מיהו המעסיק היא בידי מי הכוח לפטר את העובד. במקרה דנן אין מחלוקת שמי שסילק את התובעת מהעסק ובכך פיטר אותה היה הנתבע בעצמו.
החלטה:
התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בסך 48,816 ש"ח בהתאם לשכר הקובע שלה.
התובעת זכאית להודעה מוקדמת בסך 5,800 ש"ח בצירוף הצמדה וריבית מיום סיום העבודה.
לתובעת נותרו בחשבון החופשה 40 ימי חופשה ומכאן שזכאית לסך 8,920 ש”ח.
התובעת תבעה פיטורים שלא כדין על סך 30,000 ש”ח. מאחר ונקבע כי הנתבע היה מעסיקה לאורך השנים וביום בהיר אחד "גורשה" מהעבודה בחוסר תום לב ללא שימוע וללא הסבר, הרי שמדובר בפיטורים שלא כדין והתובעת זכאית לפיצוי גם ברכיב זה.
סה"כ הנתבע ישלם לתובעת סכום של 98,296 ש"ח וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד 10,000 ש”ח.