תיקון 24 לחוק הגנת השכר מה הוא אומר? על מי חלה החובה להוכיח עבודה בשעות נוספות?
בשנת 2008, אושר תיקון 24 לחוק הגנת השכר.
לאחר התיקון, חויבו המעסיקים לנהל פנקס רישום נוכחות ורישום שכר.
מה השתנה בפסיקה לאחר התיקון?
כאשר עובד הגיע לבית הדין לעבודה לאחר קבלת התיקון לחוק וטען כי עבד שעות נוספות רבות – היה די בטענתו על מנת לחייב את המעביד בתשלום- במקרים בהם המעביד לא ערך רישום מדויק של נוכחות. (העובד לא נדרש להוכיח בפועל את עבודתו בשעות שטען).
במילים אחרות; הנטל להוכיח כי העובד לא ביצע את העבודה בפועל בשעות הנוספות עבר לאחר התיקון אל כתפי המעביד.
לאור התיקון מעבידים רבים החלו ברישום מפורט של שעות העבודה וחברות מסחריות רבות מספקות כיום אמצעים מתקדים לניהול שעות עבודה של עובדים גם בתפקידי שטח.
נוצר מצב אבסורד בו אם לא היה פנקס שעות- העובד היה זוכה בסכום כסף גדול ככל שתבע, ובמספר השעות שהיה טוען שעבד בהן.
התיקון קבע שאם המעסיק לא יציג לבית הדין לעבודה את רישומי הנוכחות מתוך פנקס שעות העבודה – הוא זה שיידרש להוכיח שהעובד לא עמד לרשותו בשעות העבודה השנויות במחלוקת, ולא העובד כפי שהיה נהוג עד אותו תיקון לחוק.
לאחר קבלת התיקון ניתנו ברחבי הארץ בבתי הדין, סדרת פסקי דין מפתיעים בתוצאתם, בהם הוחלט שמעסיק ישלם לעובד גמול שעות נוספות על אף שהעובד לא הוכיח שעבד באותן שעות ועדותו כלל לא נמצאה מהימנה.
נוצרו פסיקות אבסורדיות: מצד אחד בית הדין מתרשם שעדות העובד לא אמינה ושהוא לא הוכיח את טענותיו לביצוע שעות נוספות, אך מצד שני הוא בכל זאת מקבל "בלית ברירה" את התביעה.
בהליך ע"ע 56816-05-16 בבית הדין הארצי תוקן העיוות ונקבע כי העובד עדיין מחויב לגרסה מהימנה ואי קיומו של פנקס נוכחות אינו מקנה זכות אוטומטית לעובד לקבלת גמול שעות נוספות.