עורכת דין שהועסקה 4 חודשים ופוטרה בהריון- זוכה לצדק

התובעת הועסקה כעורכת דין במשך 4 חודשים עד לפיטוריה בהיותה בהריון.

הנתבעת היא עסק משפחתי וקטן המונה 5 עובדים.

כשלושה חודשים לאחר תחילת עבודתה, הודיעה התובעת לבנו של בעל המשרד כי היא מצויה בהריון.

שבועיים לאחר ההודעה היא פוטרה ללא שימוע ולא כל התראה מוקדמת.

לטענת התובעת תפקודה היה מקצועי ובמהלך תקופת עבודתה הנתבעים לא העירו לה על העבודה.

העובדת הוכיחה כי לא העירו לה ולא אמרו שקיימת חוסר שביעות רצון מתפקודה.

לטענת הנתבעים הם לא היו מרוצים מעבודתה של התובעת ואף התקבלו תלונות רבות של לקוחות המשרד בכל הנוגע לתפקודה.

עוד נטען שהתובעת התקבלה לתקופת ניסיון במהלכה נאמר לתובעת מספר פעמים שהנתבעת אינה מרוצה מעבודתה.

מאחר והתובעת עבדה אצל הנתבעת ארבעה חודשים בלבד, הוראות חוק עבודת נשים אינן חלות.

הוראות חוק שוויון הזדמנויות אינן חלות כי החברה היא מעביד שהעסיק פחות משישה עובדים.

עם זאת, בית הדין קבע- אין בעובדה זאת לייתר את הדיון בדבר חוקיות פיטוריה של התובעת.

"נקבע לא פעם שאין להפלות עובדת בפיטוריה רק משום היותה הרה"- קבעו השופטים.

הלכת אפלבוים

ההלכה המובילה של בית הדין הארצי בסוגיה זו היא הלכת אפלבוים.

במסגרת ההלכה נקבע כי אפליה בפיטורים מעבודה של אישה, רק בשל היותה בהריון, מהווים על פי שיטת המשפט בישראל אפליה אסורה ופסולה המנוגדת לעקרון השוויון.

הערכים במדינת ישראל אשר משפט העבודה הוא חלק אינטגרלי מהם מושתתים על שוויון כחלק מערכי היסוד.

החלטה

עולה מהראיות כי ככל שהיו לנתבעים טענות בנושא זה הם לא אמרו זאת לתובעת.

בנוסף, מהראיות שהוצגו לא עולה בהכרח המסקנה כי התובעת לא ביצעה את עבודתה נאמנה.

זאת ועוד, הנתבעים הוסיפו וטענו כי התובעת התקבלה לתקופת ניסיון.

מאחר שלא הוצג חוזה עבודה אין לטענה זאת תימוכין בראיות חיצוניות.

כמו כן, בדרך כלל תקופת ניסיון נקצבת לתקופה מסויימת ומאחר שהנתבעים לא ציינו מהי תקופת הניסיון שהוסכמה,

הדבר מעורר סימני שאלה בדבר נכונות הגרסה.

בשקילת שתי גרסאות הצדדים, הוחלט לקבל את גרסת התובעת – כי הפיטורים היו בשל הריונה.

מאחר וחוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות לעבודה לא חל במקרה הנדון,
קבעו השופטים כי לא יהא זה נכון לחייב את הנתבעים בפיצוי בגובה שנקבע בחוקים אלה.

היבטים נוספים שנלקחו בחשבון :

  • תקופת העבודה הקצרה
  • גובה משכורתה של התובעת
  • העובדה כי לאחר הפיטורים התובעת עבדה ואף קיבלה גמלת שמירת הריון.

במכלול השיקולים, הוחלט על פיצוי של 20,000 ש"ח.

בנוסף לכך, מאחר ולתובעת לא נערך שימוע לפני פיטורים,

לתובעת לא ניתנה הזדמנות להשמיע גרסתה לדברים ולנסות לשנות את החלטת הפיטורים,

לאור האמור הנתבעת נדרשה לשלם פיצוי בגין אי עריכת שימוע בסך 3,500 ש"ח.

סה"כ התובעת קיבלה 23,500 ש"ח.