עובדת בארגון גדול שיש בו הסכם קיבוצי? ניגשת למכרז ולא זכית בו?

פה תוכלי לקרוא על זכויותייך כאשה במסגרת הארגונים הממוסדים הגדולים במשק

מהו הסכם קיבוצי?

ההסכם הקיבוצי בעצם "מקבץ" את העובדים מצד אחד ומהצד השני עומד המעסיק או ארגון של המעסיקים באותו תחום.

במה עוסק ההסכם הקיבוצי?

בזכויות, בתנאי העסקה, קידום וותק ודרגות וכלל תנאי העבודה של העובד במקום העבודה.

גם במסגרת הסכם קיבוצי או מכרז פנימי במקום העבודה את זכאית לשוויון תנאים וזכויות מול הגברים שעובדים באותו הארגון.

  • ע"ע 7582-05-17 מדינת ישראל – אתי אלאשוילי ואפרת כהן – נמל אשדוד (ניתן ביום 14.8.19)

    שתי העובדות הגישו תביעה אישית באמצעות שדולת הנשים בישראל כנגד נמל אשדוד ומדינת ישראל וטענו כי שכרן נמוך לעומת גברים באותו תפקיד, שעובדים באותה החטיבה.

    התובעות עבדו בחטיבת הלקוחות של הנמל, בה אחת התובעות היתה מנהלת המכירות והתובעת השניה היתה מנהלת השיווק, באותה חטיבה עובד נוסף שהוא בתפקיד מנהל שירות לקוחות – אשר שכרו היה גבוה באלפי ש"ח לחודש משכר התובעות.

    התובעות ביקשו להשוות את שכרן ותנאי העסקתן אל העובד, שכן לטענתן עבודת השלושה הינה שוות ערך- ניהול מכירות, ניהול שיווק וניהול שירות לקוחות- והכל באותה חטיבה.

     פסק הדין נדון בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע ושם נקבע כי אכן נמל אשדוד ומדינת ישראל מפרים את הוראות חוק שכר שווה לעובד ולעובדת.

    לעמדת בית הדין, העבודות שמבצעות התובעות הן עבודות שוות ערך לעבודתו של העובד והינן זכאיות להשוות תנאי שכרן אל העובד הגבר

    פסק הדין הורה לנמל אשדוד להשוות את שכר התובעות לשכר הגבר העובד באותה מחלקה וכן לשלם את ההפרשים רטרוקאקטיבית, בנוסף נפסק לשתי התובעות פיצוי ללא הוכחת נזק- בגין הפרת הוראות החוק.

    המדינה ונמל אשדוד ערערו על פסק הדין בפני בית הדין הארצי.

    גם בהליך הערעור נקבע כי התוצאה זהה, והוראות חוק שכר הופרו- המדינה ונמל אשדוד חויבו בתשלום הוצאות גבוהות בתוספת לכל הסכומים שקבע בית הדין בבאר שבע.

הבסיס להשוואת תנאי שכר והעסקה של גברים ונשים מקורו כיום בחוק שכר שווה לעובדת ולעובד, שכל מטרתו הינה לצמצם ולמגר את התופעות השליליות של אפלייה בשוק הצעסוקה והעבודה בארץ וליצור שוויון זכויות לעובדים ללא הבדלי מין.

מטרת החוק הינה לאפשר לנשים ולגברים שוויון בהתשכרות בביצוע עבודתות דומות ולא להנציח את התפועה של אפלייה מגדרית ברמות השכר על רקע מין העובד (גבר/אשה).

במהלך השנים בתי הדין ברחבי הארץ במסגרת פסקי דין רבים, מבטאים את רצון המחוקק להשוואת השכר בין הגברים והנשים.

יש להדגיש כי עוד בשנת 1973, בעניין "עדנה חזין", קבע בית הדין הארצי לעבודה כי השוויון בעבודה בין גברים לנשים הוא "תקנת הציבור"- וזאת כאשר החוק נחקק רק שנים אח"כ.

נשיאו הראשון של בית הדין הארצי לעבודה כבוד הש' בדימוס צבי בר-ניב קבע כבר בתחילת דרכו של משפט העבודה כי:
"אפליה היא מן המידות הנוגדות את הסדר הציבורי ואת טובת הציבור, ומניעתה דרושה ל'תיקון העולם'".

למרות היותו של המגזר הציבורי והמאורגן כפוף לרגולציה מחמירה, הרי שלצערנו גם במגזר זה ישנה אפליית בשכר בין עובדים לעובדות.

במסגרת המגזר הציבורי לרוב באים פערי השכר תחת מסווה של "תוספות שכר" שונות, שמוענקות לגברים באותו תפקיד ולא תחת הכותרת "משכורת"- אולם, בתי הדין בוחנים את מהות אותה התוספת ולפיה קובעים האם אכן יש אפלייה תעסוקתית בין העובדים לעובדות באותו מקום.

  • ע"ע  49264-04-14 קידר ואילוז נגד עיריית ירושלים ומדינת ישראל

    התביעה עוסקת בפערי שכר בין נשים לגברים בעיריית ירושלים

    התובעות עבדו בעיריית ירושלים, תחת הסכם קיבוצי , במחלקת השכר של העירייה.

    באותה המחלקה עובדות התובעות למד שתי עובדות נוספות ושני עובדים נוספים גברים. זה המקום להדגיש כי כל 6 העובדים כפופים לסגן מנהל האגף.

    כל העובדים במחלקה מבצעים אותה עבודה- הכנת משכורות לעובדים.

    אולם בבדיקה אקראית גילו התובעות כי שני הגברים העובדים במחלקה מקבלים תוספת שכר שנקראת " תוספת עובדי מוסך ותחבורה" ואילו 4 הנשים העובדות במחלקה מקבלות תוס]ות נמוכה בהרבה שנקראת "תוספת עובדי הנהלת האגף", שהיא נמוכה באופן משמעותי מהתוספת שמקבלים שני העובדים הגברים במחלקה- ולכן הגישו התובעות את התביעה.

    בבית הדין האזורי לעבודה נקבע כי אכן הפרשי השכר תמוהים ולא ראויים אולם בגלל שמקורם בהסכמים קיבוציים טרם שנחקק חוק שכר שווה- לא נפסקו סכומים לתובעות!

    התובעות ערערו לבית הדין הארצי ושם התהפכה התמונה – בית הדין הארצי קבע כי שתי המערערות זכאיות להשוואת שכר ותנאים מלאה כולל תשלומים רטרואקטיביים של ההפרשים.

    בית הדין הארצי קבע כי " הפליה כלפי נשים בתעסוקה פוגעת בכבוד האדם שלהן, מחזקת את דימוין השלילי, פוגעת בהערכה החברתית לה הן זוכות, מעצימה דעות קדומות וסטריאוטיפים…".

    בית הדין הארצי קבע כי התובעות הוכיחו שהן עובדות לצד הגברים באותו מקום, אצל אותו מעסיק ומבצעות את אותה עבודה – ובאמצעות מומחים הוכח כי שכרן נמוך מזה של הגברים

    הטענה של העייריה לעניין סיווג העובדים הגברים תחת "מוסך ותחברוה" וסיווג הנשים העובדות תחת "עודי הנהלת האגף"- מעידה כאלף עדים על הגדרה מגדרית של גברים מול נשים שכן תחת הגדרת עובדי מוסך ותחבורה אין אף אשה.

    עיריית ירושלים לא הצליחה להוכיח איזה תפקיד שונה עושים שני הגברים במחלקה שזכו לסיווג אחר ולשכר גבוה יותר- ולכן מדובר באפלייה לכל עניין ודבר.

    בית הדין הארצי קבע- השכר והתנאים יושוו,

    שוב נקבע- לא יהיה הבדל בין גבר לאשה שמבצעים אותה עבודה באותו מקום.