עובדת שהצהירה בפני המעסיק כי היא בימי מחלה ואינה יכולה לבוא לעבודה ונצפתה כשהיא מבלה עם בני משפחתה במלון, מטיילת ועושה פעילויות פניא ואף ספורט אקסטרים – האם ישולמו ימי המחלה?
ביה"ד קבע כי על העובדת להשיב לידי המבעדי את תשלום דמי המחלה שקיבלה.
בעקבות תופעת ימי המחלה הפיקטיביים שניתנים על ידי רופאים בהתאם לנוהל עדכון אישור מחלה לרופאים שיצא מידי משרד הבראות בשנת 2017, עומדים מעסיקים רבים בפני תופעה רחבה של היעדרות תחת "אישורי מחלה" לעובדים שאינם באמת חולים.
ביה"ד ציין לרעה את התנהגות העובדת וקבע כי מאחר שבהליך השימוע הוזהרה העובדת שלא לנצל את ימי המחלה כימי חופשה, ולמרות זאת המשיכה בהתנהלותה בעניין זה, היה מקום לשלול את פיצויי הפיטורים וחלף הודעה מוקדמת.
פסק הדין קובע בעצם כי עובד שינצל ימי מחלה באופן פיקטיבי בעקבות דיווח שקרי על היותו "חולה" ייאלץ להשיב את דמי המחלה ששולמו לו והדבר אף יהווה עילה לפיטורין תוך שלילת פיצויי הפיטורים וההודעה המוקדמת
מכאן, ניתן ללמוד ממנו על הלך הרוח אותו מנסים השופטים להוביל, שאף ציינו בפסק הדין: "לצערנו, הקלוּת הבלתי נסבלת בה ניתנים אישורי מחלה היא תופעה פסולה, אשר בסופו של יום משולמים על ידי המעסיקים".
ביה"ד קבע בפסק דינו כך :
"ימי המחלה לא מנעו מהעובדת לבלות עם משפחתה וחברים בסרטים, במלונות, בחוף הים ובפעילות אקסטרים…ואישורי המחלה שהוצגו על ידי העובדת מתייחסים לתאריכים בהם הייתה במלון בנהריה, בילתה בעכו ואף קפצה בנג'י למרות שלטענתה חלתה בוורטיגו".
יש לציין כי בבחינת הראיות שהוצגו בהליך, כמה מאישורי המחלה שהונפקו עבור העובדת ניתנו לה באופן רטרואקטיבי ולאחר שחזרה מחופשתה עם משפחתה, ואף במהלך החופשה.
בנוסף, קיימים אישורים כפולים מרופאים שונים.
דבר המעיד על חוסר תום לבה והתנהלותה הפסולה של העובדת.
"העובדת טענה שהיא סובלת מוורטיגו, שמלווה על פי רוב בסחרחורות, ובוודאי שמי שסובל מוורטיגו אינו יכול לבצע קפיצת בנג'י", ציין בית הדין בהחלטתו. "אם כטענתה המצב היה רגוע מבחינת מחלתה ולכן יכלה לנפוש בבית מלון, יכלה גם להתייצב לעבודה. מעשה זה הוא בגדר גזל כספי המעסיק".
יתרה מכך, מדובר בעובדת שהועסקה במגזר ציבורי, ברשות מקומית במשך כ-9 שנים כמנהלת חשבונות ומזכירת המנכ"ל. העובדת זומנה לשימוע שנערך לאחר כ-3 שבועות, ויום למחרת הגישה אישור לימי מחלה, שנמשכו על פני חודש וחצי.
העובדת הגישה תביעה נגד הרשות בטענה לפיה השימוע לא נערך כדין, שמנכ"ל החברה תקף, ביזה והשפיל אותה לאחר שובה, וכן שהיא זכאית להודעה מוקדמת למשך חודש נוסף בהתאם לחוקת העבודה של הרשויות המקומיות.
הנהלת הרשות טענה להגנתה שאיכות עבודתה של העובדת ירדה במשך השנים, שהיא סירבה לטפל במשימותיה, וכי בישיבת השימוע העובדת לא הכחישה את הטענות כנגדה בנוגע להיעדרויות ולסירובים לבצע מטלות, וסוכם איתה שהיא תוכל לעבוד באופן זמני בהיקף 50% רק אם היא תצליח לגייס עובדת נוספת לעבודה זמנית, אחרת תפוטר.
ההנהלה הגישה תביעה נגדית לאחר שהתברר שהעובדת קיבלה שכר עבודה על פי תקן של 7.5 שעות ביום במקום על 8 שעות, והיא לא עדכנה את הרישומים למרות שהיה זה חלק מתפקידה כמנהלת חשבונות.
בית הדין פסק כי יש לדחות את תביעת העובדת ולקבל את התביעה הנגדית שהגיש המעסיק – העובדת חויבה בהחזר תשלום בסך 8,300 שקל, נוסף על שכר טרחת עו"ד בסך 20 אלף שקל.
המעסיק הוכיח שהעובדת לא קיבלה אישור לעבוד במשרה חלקית, ובית הדין הבהיר כי "מעסיק אינו מחויב להקטין משרה של עובד על פי בקשתו של העובד", מה גם שלא הוכח "צורך משפחתי דחוף" של העובדת בהקטנת המשרה, כפי שטענה.
הנהלת הרשות אף הוכיחה שהזימון לשימוע לא נפל על העובדת כרעם ביום בהיר ולא כפי שטענה בסיכומיה כי "מעולם לא נשמעה כל תלונה כלפיה".
מעדות העובדת התברר כי היא זו שהחליטה על דעת עצמה אלו עבודות היא לא תבצע, ובית הדין הבהיר כי "עובד איננו יכול להחליט אלו מטלות הוא מבצע ואלו לא… העובדת עשתה ככל העולה על רוחה ולא ביצעה את עבודתה כפי שנהגה לעשותה בעבר".
[סע"ש 3710-03-17]