הרעת תנאים – האם עובד זכאי לפיצויים לאחר התפטרותו?

עובדות:

הנתבעת היא חברה לשירותי שמירה ואבטחה אשר העסיקה את התובע במשך 4 שנים. על הצדדים חלות הוראות ההסכם הקיבוצי בענף השמירה והאבטחה.

בסמוך להתחלת עבודתו נמסר לתובע טופס הודעה לעובד בו פורטו תנאי העסקתו. בתקופת עבודתו התובע הוצב במספר אתרים. במשך 3 שנים, התובע עבד בסניף דואר, ולאחר שהנתבעת הפסידה במכרז להפעלת השמירה במקום התובע הועבר לעבוד בשירות המבחן באותה העיר, שם עבד במשך ארבעה חודשים ועבודתו הופסקה עקב בקשת המקום. לאחר מכן עבד התובע באיקאה עוד חודש וחצי ובהמשך ביקשה הנתבעת להציבו במקום עבודה חלופי.

ממועד זה, קיימת מחלוקת לגבי השתלשלות העניינים במהלכה שהה התובע בביתו ולא עבד בפועל. בסופו של יום, התובע לא חזר לעבודה אצל הנתבעת.

דיון:

סיום עבודתו של התובע

לטענת התובע, העבודה באיקאה הייתה מרוחקת מביתו יחסית למקום עבודתו הקודם ובאתר זה נדרש לבצע עבודות במשמרות שונות מאלו בהן הועסק קודם לכן – משמרות ערב ושבת. בתקופת עבודתו באיקאה ביקש להשתבץ במקום עבודה קבוע אך הוצעו לו מקומות עבודה חלופיים בתנאים פחותים. כמו כן, טוען כי כאשר הגיע למשרדי הנתבעת לשוחח עם מנהלה הוקף בצעקות ובאיומים תוך שנטען בפניו כי תוגש נגדו תלונה במשטרה בשל אחזקת נשק שלא כדין.

הודגש כי גרסת התובע הייתה סתומה וכללית. לא פורטו בה המועדים בהם התרחשו האירועים נשוא כתב התביעה ולא צוין מקום מגוריו של התובע (למרות שנטען כי הוא הוצב במקומות המרוחקים מביתו).

טענת התובע לפיה לאחר סיום עבודתו באתר איקאה, הנתבעת לא דאגה למצוא עבורו מקום עבודה חלופי, אינה מתיישבת עם התכתובת בין הצדדים.

הנתבעת הציגה ראיות לפיהן לתובע הוצעו מספר עבודות חלופיות אך התעלם מהן. כמו כן נקבע לו ראיון עבודה אליו לא הגיע.

המשמרות שהוצעו לתובע היו דומות לאלה שביצע במסגרת עבודתו בנתבעת. גם בחינת תנאי השכר מעלה כי ההצעות שהוצגו לתובע לא היוו שינוי או הרעה לעומת השכר שקיבל קודם לכן.

זאת ועוד, בטופס ההודעה לעובד נכתב במפורש כי הנתבעת רשאית להעביר את התובע מאתר לאתר בהתאם לצרכיה. הנתבעת לא הורתה באופן חד צדדי על העברתו של התובע לאתר עבודה מסוים אלא הציגה בפניו חלופות הדומות לתפקידים שביצע לאורך תקופת עבודתו ואפשרה לו לבחור את מקום העבודה המתאים לו. אולם התובע נמנע מכך ללא סיבה מוצדקת.

בנוגע לטענת התובע כי הנשק נלקח ממנו – מאחר והתובע לא עבד במשך חודש, יש להבין את דרישת הנתבעת שהתובע יפקיד את נשקו. אין בכך להעיד כי הצעת הנתבעת לא הייתה כנה.

לסיכום – אין לקבל את טענת התובע לפיה יש לראות בנתבעת כמי שהרעה את תנאי עבודתו.

בנסיבות אלה, מאחר שהתובע סירב להצעות הנתבעת ולא שב לעבודה בפועל אצלה יש לראותו כמי שהתפטר מסיבותיו הוא ולא עקב הרעה מוחשית בתנאי העבודה.

מכאן שהתביעה לפיצויי פיטורים נדחית.

הפסד השתכרות –

התובע לא עבד במשך 3 שבועות ולטענתו המתין לשיבוץ. מאחר שנקבע שהתובעת הציעה לשבץ את התובע במקומות עבודה שונים, נדחתה התביעה ברכיב זה.

עגמת נפש –

לטענת התובע, נסיבות סיום עבודתו מצדיקים פיצוי בגין עגמת נפש מאחר שהנתבעת נמנעה במכוון לשבצו לעבודה תוך שהיא מרעה את תנאי עבודתו. נקבע כבר כי הדרישה למסירת הנשק היא לגיטימית.

לעניין טענת התובע בעניין הצעקות והאיומים, בדומה לתצהירו של התובע גם גרסתו לעניין זה הייתה כללית. התובע לא הבהיר מיהו הנציג שאיים עליו ואף לא מסר פרטים לגבי מועד האירוע הנ"ל.

בנסיבות אלו, אין זה המקרה שבו ראוי לפסוק פיצוי בגין עגמת נפש.

בסופו של דבר, התביעה התקבלה בחלקה, התובע קיבל פדיון הבראה בסך 2,219 ש"ח ופדיון חופשה בסך 5,893 ש"ח.