התובע – מנהל סניף הנתבעת, עבד בחברה המספקת שירותי שמירה וניקיון וניהול פרויקטים כ- 10 שנים, בסופן התפטר וטען כי נסיבות התפטרותו מצדיקות פיצויי פיטורים.
לטענת התובע, לאחר שמנהל החברה נפטר, בנו נכנס לנעליו וביחד עם שאר ממשיכי המנהל ז"ל התכחשו לסיכום שנערך עם התובע ופתחו במסע התנכלות מכוון במעמדו ובתנאי עבודתו.
לתובע הוצע לסיים את יחסי העבודה תמורת מענק ובכפוף להתחייבות שלא להתחרות בחברה ולאחר סירוב התובע הוצע לו לחתום על הסכם עבודה חדש לפיו יתחייב לתקופת העסקה של 6 שנים בשכר קבוע שיקבע ויתחייב שלא לעבוד בחברה מתחרה במידה ויחסי העבודה יסתיימו.
מאחר וסירב התובע גם להסכם זה, החליטה החברה להפחית את שכרו בהחלטה חד צדדית בשיעור של 20% וכן להעבירו מתפקיד הניהול.
זאת ועוד, כאשר יצא התובע לחופשת מחלה, הגישה החברה בקשה לקופת החולים בדרישה לברר את סיבת ימי המחלה שניתנו לעובד ודרשה שהתובע ייבדק אצל רופא מטעמה.
מנגד, הגישה החברה תביעה שכנגד וטענה כי התובע הקים חברה מתחרה וניסה לגנוב לקוחות דבר שגרר לירידה בהכנסותיה במאות אלפי שקלים.
נקבע, כי אובדן אמון מצדיק התפטרות בדין מפוטר.
החברה לא העבירה את התובע מתפקיד הניהול משיקול מקצועי אלא על מנת להרחיקו מלקוחות פוטנציאלים אותם הוא יוכל לקחת בדרכו החדשה.
החברה גרמה להרעת תנאים מוחשית וביצעה מהלכים שגרמו להתפטרותו של התובע.
יחד עם זאת, טענת התובע כי הוא זכאי לחלק מרווחי החברה נדחתה.
עוד נקבע כי בהתאם לחופש העיסוק, רשימת הלקוחות אינה מהווה סוד מסחרי ולכן נדחתה טענת גניבת הלקוחות.
לתובע נפסקו 219,000 ש"ח בגין פיצויי פיטורים, פידיון חופשה, דמי הבראה והפרשי שכר וכן 20,000 ש"ח הוצאות משפט.